בפרק מרגש זה אנו פוגשים את אהובה, אישה שהיא הכוח השקט והלב הפועם של משפחתה. כבת להורים ניצולי שואה שאיבדו הכל, אהובה גדלה כילדה יחידה ביפו של שנות החמישים, בונה לעצמה עולם של דמיון ותקווה. היא משתפת בכנות על ילדות בצל הטראומה, על המרד הקטן שהוביל אותה לשירות צבאי משמעותי, ועל המפגש המקרי והמשעשע עם בעלה, שהתחיל בחולצת רשת קרועה.
השיחה חושפת את דמותה של אהובה כאימא לביאה, המתמודדת עם אתגרי גידול חמישה ילדים בתנאים לא פשוטים, תוך כדי ניהול קריירה ועזרה בפרנסת הבית. בסיפוריה שזורים רגעים של הומור, כמו הלידות הדרמטיות והמסעות המשפחתיים ב"פולקסווגן" הישן, לצד רגעים של כאב והתמודדות עם קשיים בריאותיים וכלכליים, אותם צלחה בראש מורם.
לסיום, הפרק מעניק הצצה נדירה לקשר העמוק והחם שיצרה אהובה עם נכדיה. דרך שאלותיהם, אנו מגלים סבתא שהיא גם חברה, יועצת ומקור להשראה. זהו מסמך דוקומנטרי על ניצחון הרוח, על חשיבותה של משפחה מלוכדת, ועל היכולת להעניק אהבה וביטחון.


























