בפרק מרגש ומלא צבע, אנחנו פוגשים את בנימין, אמן בנשמתו ואיש משפחה מסור, שלוקח אותנו למסע מתחנות ילדותו ביפו של שנות ה-50 ועד היום. בני משתף בזיכרונות חיים מסמטאות יפו, ריחות הים והדמויות הצבעוניות שעיצבו את נוף ילדותו, לצד המעבר המכונן לקיבוץ שפתח בפניו עולמות חדשים של טבע וחברה.
השיחה צוללת אל תוך עולמו הפנימי העשיר, מתשוקתו הבלתי נגמרת לידע וספרים ועד לכישרון הציור שליווה אותו גם ברגעים מפתיעים בשירות הצבאי ובקריירה. בני מספר בכנות על אהבת חייו, צילה, על ההיכרות המיוחדת ביניהם ועל הזוגיות שנבנתה מתוך הערכה עמוקה ומסירות אין קץ, המהווה השראה לכל סובביו.
לסיום, הפרק מפגיש שלושה דורות לשיחה אינטימית על משמעותה של משפחה. הנכדים והילדים עוטפים את בני באהבה, והוא מצידו מעניק להם ולנו צוואה רוחנית של סקרנות, שמחת חיים וחשיבותה של יושרה פנימית. זהו מסמך משפחתי נוגע ללב על אדם שרואה במשפחתו את יצירת המופת הגדולה ביותר של חייו.
















